מודל 'הערך המנטלי'
'הערך המנטלי' הוא המקום בו משתלבים ערכים, אמונות, תחושות, רצונות, יכולות והתנהגויות – באופן המאפשר לנו להיות שלמים עם עצמנו.
מה זה אומר להיות 'שלמים עם עצמנו'? האם יש דרך מעשית לממש חיים כאלו?
'שלם עם עצמי' (מתייחס לנקבה ולזכר כאחד) – הוא המקום שבו אני מרגיש בנוח עם עצמי, ולמעשה נמצא הכי קרוב למהות ולתכלית שלי בכל נקודת זמן.זהו מצב מתמשך שבו לכל דבר בחיי יש משמעות.
'הערך המנטלי' הוא מודל תודעתי ומעשי המאפשר לממש תפיסת חיים שלמה ואישית.
בעת גיבוש המודל, לפני מספר שנים, חרטנו על דגלנו – פרקטיקה. לא עוד אוסף של קלישאות או 'משפטי חוכמה', כי אם גם תנועה.
התכוונו וגיבשנו עבור כל תפיסה תודעתית או רעיון ארגז כלים מעשיים שאוכל לממש ולבצע בפועל כאן ועכשיו, וגם לאורך זמן.
המודל מורכב משני רבדים: אבני היסוד והבונים והמתחזקים.
אבני היסוד
מטרתן לסייע לנו לגבש תמונת מצב על מידת 'הערך המנטלי' שלנו כעת. היכן אנחנו יותר 'שלמים על עצמנו' והיכן פחות? עד כמה אנחנו מודעים לאמונות הדומיננטיות שלנו המשפיעים על כ- 90% מקבלת ההחלטות שלנו? האם אנחנו מכירים את הערכים המגדירים שלנו, אלו שמהווים את עמוד השידרה התודעתי בשרשרת ה- DNA שלנו? מהו אחוז החשיבה או התחושה השלילית שלנו מכלל זמן הערות והתודעה היומית שלנו? האם אנחנו מודעים כי תחושות אלו משפיעות ומשקפות את הביצועים שלנו? עד כמה חשבנו לעומק מה אנחנו באמת רוצים, מתוך שלל הרצונות שיש לנו? האם ישנן יכולות בקרבנו שטרם התוודענו אליהן, פשוט כי לא ייחסנו חשיבות למרבד ההזדמנויות הפרוס בפנינו מדי יום? מה עושה לנו טוב? מה לא? אלו דפוסי התנהגות מעכבים אותנו ועם אלו אנחנו שלמים ורוצים לשמר?
אימון וחקירה ברובד הראשון הינו בראש ובראשונה תודעתי ומלווה בייזום שיחות אישיות רבות בינינו לבין עצמנו. הדבר יכול להתבצע בהדרכה וחניכה חיצונית של מנטור או מאמן, אך הרעיון הוא שנדע לעשות זאת בעצמנו מעת לעת מתוך כוונה לפרוץ דרך תודעתית שתקרב אותנו יותר להיות 'שלמים עם עצמנו'. בפרקטיקה – הכוונה היא שנהיה יותר מדויקים בתחושות האותנטיות שלנו ביחס לתחומי העיסוק שלנו והקריירה, באופן שבו נקים וננהל שגרת חיים במסגרת משפחתית כזו או אחרת (גם לחיות רווק זו בחירה אותנטית), נפעל ונתנהג בדרך שתקדם אותנו ותיטיב עמנו לאורך זמן, ובעיקר – שנחוש כי אנחנו חיים את החיים ולא רק קיימים כאן.
פיתוח מודעות כזו לאבני היסוד של 'הערך המנטלי' יאפשרו לנו לחקור באופן טבעי ותדיר את עצמנו. לבחון את 'האני' תוך צמצום ההשפעה החיצונית (החשש שמלווה לעתים מ- 'מה יאמרו עלי' או ההתלבטות לקבל עצות מאחרים, שהרי חבל דק מפריד בין עצה בונה ומתאימה לבין לְרָצוֹת אחרים. בפרקטיקה – מודעות כזו תאפשר לנו לקבל החלטות טובות יותר, לתזמן שינויים, לנצל הזדמנויות ואולי, יותר מכל – לממש את מפגש האנרגיה החזק מכולם – לעסוק בתשוקה רבה במימוש היכולות והכישרונות הכי טובים שלנו. אדם המוכשר בתחום מסויים וגם אוהב אותו ממש – מה יעצור אותו מלהצליח? מה ימנע ממנו מלהתקרב לקצה הפוטנציאל הביצועי שלו באותו תחום? האם לא הייתם רוצים להיות שם? האם לא הייתם רוצים להעסיק אדם כזה בחברה או לחיות עם אדם מאושר כזה?
אחת הבעיות המרכזיות בעולם המושגים המנטלי הוא עומק הדברים והיכולת לתחזק אותם לאורך זמן. הרצאת השראה היא דבר נחמד היכולה להיות מלווה בתחושת 'היי' בדרך הביתה. 'לזרוק' כמה משפטים על 'חלומות גדולים' או 'אין גיל להגשמה עצמית' זה גם חשוב – אך מה יכול לגרום לזה להצליח? מהן הפעולות שעלי לנקוט בכדי לתחזק את התחושה ולהתמיד במעשים בפועל – לאורך זמן?
הבונים והמתחזקים
מטרתם היא לאפשר לשמר או לשפר (בהתאם לצורך ותחושת האותנטיות הפנימית) את מידת 'הערך המנטלי' האישי לאורך זמן.
מערכת האיזונים בין מרכיבי המשפחה, הקריירה וההתפתחות האישית משתנים ולעתים דורשים שינוי יזום במעלה דרך חיינו. חוסר מודעות למערכת זו עשוי להוביל לחוסר איזון אישי, וזה עלול לפגוע בתחושת האושר שלנו ובביצועים המעשיים שלנו בחלק או בכל תחומי החיים. אחת התופעות הנפוצות בעולם האתגרים המנטליים של אנשים היא תחושת 'התקיעות' ו/או 'הדחיינות'. משהו לא עובד, תחושה של להיות 'ליד', חוסר מוטיבציה או תחושת שהייה ב-'אזור נוחות' שהוא לא באמת נוח לנו. הבונה והמתחזק החשוב ביותר למימוש באופן מיידי במקרים אלו הוא – 'התנועה'. לנוע בכל דרך, בכל מצב, בכל מידה ובכל עוצמה – העיקר לנוע. לא ננוע – הדין הוא כ- 'ללכת לאחור', בעיקר כי העולם ממשיך להתקדם הלאה. הכלים הבונים אשר תומכים בתנועה זו הינם 'הזיכרונות' שלנו, ששימוש מושכל בהם יכול להעניק לנו 'השראה עצמית חיובית', ו-'הדמיון'. 'הדמיון' הוא כלי חינמי. דורש רק מודעות והשקעת זמן. במודל שלנו אנחנו מדגישים את מרכיבי מתודולוגיית הדמיון היזום או המודרך, וכאן ישנה חשיבות רבה לסדר הדמיון, אשר עשוי להפוך את קערת 'קבלת ההחלטות' שלנו. ובקצרה נציין, כי אנחנו נוטים לדמיין תוצאה רצויה וממהרים לדמיין את הדרך להגשים אותה. בפועל, מסיבות שונות, אנחנו נוטים לשכוח לדמיין את 'התקופה שאחרי' התוצאה. לרצות ולדמיין להיות מנכ"ל זה דבר אחד. לדמיין איך נראים החיים שלי כמנכ"ל זה כבר דבר אחר אשר עשוי להשליך על רצוני הבסיסי בכלל להיות מנכ"ל – או ששלב זה יחזק עוד יותר את תשוקתי לכך, או שיוביל אותנו למסקנה, שבעצם, אני לא כל כך רוצה להיות מנכ"ל. מכאן, שתהליכי 'קבלת החלטות' והגדרת 'מטרות' הן אמצעים בלבד לחיזוק 'הערך המנטלי' שלנו. הן מהוות מנגנון לדרך הפעולה שלנו, ליכולת לבחון את הביצועים שלנו לאורך זמן, להעריך את המציאות המשתנה ולקבל החלטות על שינויים יזומים ומדויקים יותר ועל גיבוש מטרות חדשות לאורך הדרך. נדגיש ונאמר, כי ההחלטה הגרועה ביותר של אדם, בוודאי לאורך זמן, היא להתרגל לכאורה – 'לא לקבל החלטה'. עצם אי קבלת ההחלטה, ובוודאי אם התופעה חוזרת על עצמה, הרי שבמבחן המעשה – ההחלטה היא להמשיך באותה דרך שבה אתם נמצאים בנקודת הזמן הקיימת. וזו בדיוק התקיעות או הדחיינות שתיארנו לעיל.
הן בספרנו, בתהליכי האימון והמנטורינג האישיים, והן בסדנאות או באחד הקורסים שלנו – הדגש העיקרי אותו נשים הוא על הפרקטיקה והיכולת להתמיד בה לאורך זמן. להעריך את התהליך ולבחון את התוצאה. לבחון את התהליך ולהעריך את התוצאה. נדגיש כי אף אחד מהם לא מגדיר אותנו – מי אנחנו או מה אנחנו שווים. הדבר העיקרי שיקרב אותנו להיות 'שלמים עם עצמנו' הוא לפתח תודעה ל-'ערך המנטלי' שלנו ולממש כלים מעשיים לאורך זמן.
הבונים והמתחזקים
מטרתם היא לאפשר לשמר או לשפר (בהתאם לצורך ותחושת האותנטיות הפנימית) את מידת 'הערך המנטלי' האישי לאורך זמן.
מערכת האיזונים בין מרכיבי המשפחה, הקריירה וההתפתחות האישית משתנים ולעתים דורשים שינוי יזום במעלה דרך חיינו. חוסר מודעות למערכת זו עשוי להוביל לחוסר איזון אישי, וזה עלול לפגוע בתחושת האושר שלנו ובביצועים המעשיים שלנו בחלק או בכל תחומי החיים. אחת התופעות הנפוצות בעולם האתגרים המנטליים של אנשים היא תחושת 'התקיעות' ו/או 'הדחיינות'. משהו לא עובד, תחושה של להיות 'ליד', חוסר מוטיבציה או תחושת שהייה ב-'אזור נוחות' שהוא לא באמת נוח לנו. הבונה והמתחזק החשוב ביותר למימוש באופן מיידי במקרים אלו הוא – 'התנועה'. לנוע בכל דרך, בכל מצב, בכל מידה ובכל עוצמה – העיקר לנוע. לא ננוע – הדין הוא כ- 'ללכת לאחור', בעיקר כי העולם ממשיך להתקדם הלאה. הכלים הבונים אשר תומכים בתנועה זו הינם 'הזיכרונות' שלנו, ששימוש מושכל בהם יכול להעניק לנו 'השראה עצמית חיובית', ו-'הדמיון'. 'הדמיון' הוא כלי חינמי. דורש רק מודעות והשקעת זמן. במודל שלנו אנחנו מדגישים את מרכיבי מתודולוגיית הדמיון היזום או המודרך, וכאן ישנה חשיבות רבה לסדר הדמיון, אשר עשוי להפוך את קערת 'קבלת ההחלטות' שלנו. ובקצרה נציין, כי אנחנו נוטים לדמיין תוצאה רצויה וממהרים לדמיין את הדרך להגשים אותה. בפועל, מסיבות שונות, אנחנו נוטים לשכוח לדמיין את 'התקופה שאחרי' התוצאה. לרצות ולדמיין להיות מנכ"ל זה דבר אחד. לדמיין איך נראים החיים שלי כמנכ"ל זה כבר דבר אחר אשר עשוי להשליך על רצוני הבסיסי בכלל להיות מנכ"ל – או ששלב זה יחזק עוד יותר את תשוקתי לכך, או שיוביל אותנו למסקנה, שבעצם, אני לא כל כך רוצה להיות מנכ"ל. מכאן, שתהליכי 'קבלת החלטות' והגדרת 'מטרות' הן אמצעים בלבד לחיזוק 'הערך המנטלי' שלנו. הן מהוות מנגנון לדרך הפעולה שלנו, ליכולת לבחון את הביצועים שלנו לאורך זמן, להעריך את המציאות המשתנה ולקבל החלטות על שינויים יזומים ומדויקים יותר ועל גיבוש מטרות חדשות לאורך הדרך. נדגיש ונאמר, כי ההחלטה הגרועה ביותר של אדם, בוודאי לאורך זמן, היא להתרגל לכאורה – 'לא לקבל החלטה'. עצם אי קבלת ההחלטה, ובוודאי אם התופעה חוזרת על עצמה, הרי שבמבחן המעשה – ההחלטה היא להמשיך באותה דרך שבה אתם נמצאים בנקודת הזמן הקיימת. וזו בדיוק התקיעות או הדחיינות שתיארנו לעיל.
הן בספרנו, בתהליכי האימון והמנטורינג האישיים, והן בסדנאות או באחד הקורסים שלנו – הדגש העיקרי אותו נשים הוא על הפרקטיקה והיכולת להתמיד בה לאורך זמן. להעריך את התהליך ולבחון את התוצאה. לבחון את התהליך ולהעריך את התוצאה. נדגיש כי אף אחד מהם לא מגדיר אותנו – מי אנחנו או מה אנחנו שווים. הדבר העיקרי שיקרב אותנו להיות 'שלמים עם עצמנו' הוא לפתח תודעה ל-'ערך המנטלי' שלנו ולממש כלים מעשיים לאורך זמן.
